נפשות. כבר בילדותה 6 מיכל רואימי או כמו שכולם כינו אותה - ״מיכי״, נולדה בעיר חיפה, למשפחה בת היתה הרפתקנית, מלאת מרץ וכזו שרוצה לחוות כמה שיותר. התייתמה מאביה, ולמרות הכאב בחרה בחיים. 11 בגיל את הכאב והאובדן, תיעלה לטובת תפקידים משמעותיים בכל מקום אליו הגיעה. היא הדריכה בצופים בשבט כרמל שם ביקשה וקיבלה להדריך קבוצת בנים. היא חנכה בדרך מלאת אהבה ודאגה ושמרה איתם על קשר רציף עד ימיה האחרונים. מיכל התגייסה לחיל האוויר והדריכה על ״קלע דוד״. השתחררה משירות סדיר ויצאה לבדה לטיול, עוד שלב של הוכחת בגרות רבה ויכולת להתמודד עם אתגרים. בטיול הוכיחה יכולת מופלאה של יצירת קשר אמיתי, אנושי ועמוק עם אנשים . לאורך שנות חייה, מיכל ניחנה בכישורי חינוך והדרכה והייתה לה היכולת לגעת בליבם של אנשים. מיכל הצליחה לייצר אצל כולם תחושת ייחודיות ומיוחדות - להקדיש לכל אדם זמן איכות אמיתי וקשב רב. , ירדה מיכי יחד עם חמש חברות טובות. שתיים שרדו את התופת. 7/10 למסיבת ה"נובה" שהתקיימה ב בבוקר היום הנורא יצרה האם קשר עם מיכל שכתבה לה בתגובה: "אין לי קליטה, אני בסדר, לא לדאוג". לאחר זמן מה, כתבה מיכי הודעה נוספת עם המילה "חיה”… ומשם נותק הקשר. כמה אירוני שהמילה האחרונה אותה כתבה מיכל עסקה בחיים ולא במוות. כך ציוותה בחייה, כך מצווה היא במותה. , שבוע ימים לאחר אותה שבת התקבלה ההודעה הקשה בה התבשרו 18:00 בשעה 13/10 ביום שישי ה על הרצחה. בבית העלמין שבקיבוץ "החותרים", אותו בית עלמין בו טמון אביה. 15/10 היא נקברה בתאריך )7.10.2023( נפלה בקרב ביום כ״ב בתשרי תשפ״ד יהי זכרה ברוך י ואי י " 2000 - 2023
RkJQdWJsaXNoZXIy MjU4ODMxMQ==