סיכום פעילות לשנת 2020 63 מדיניות ועדת האתיקה המחוזית מדיניות מס' 2.004 6. ואף-על-פי-כן, " יש התבטאויות ויש סגנון, שהם לעולם פסולים ואינם יכולים להלום התנהגות של עורך דין במצב כלשהו ( " מתוך על"ע 5/85 שמש נ' הועד המחוזי בת"א , פ"ד מ( , 721 )2 ). כך למשל, הטחת האשמות בלתי מבוססות בשחיתות ובפלילים כלפי חבר למקצוע או שופט, כינויי גנאי גסים בליבת המקצוע וכן הלאה - אינם מתאיינים ואינם נמחלים בעצם מתן התנצלות. גינויים החד- משמעי של אלה בדרך של העמדה לדין משמעתי מחויב המציאות. 7. להלן יפורטו שיקולים שונים שבחינתם עשויה לסייע בהחלטה בדבר העמדה לדין בעבירה זו: א. תוכן האמירה - במסגרת שיקול זה יש להתחשב במספר פרמטרים: (1) הנסיבות בהן נאמרה; (2) הלך הרוח של האומר; (3) היסוד הנפשי של האומר; (4) הרקע לאמירה; (5) הגורם כלפיו נאמרו הדברים; (6) תוצאת האמירה; (7) עבירות נוספות. ב. חומרת האמירה - אם האמירה נמצאת במדרג גבוה של קשת הביטויים הפוגעים. ג. הישנות האמירה - יש להבחין בין אמירה בודדת לבין רצף של אמירות מעליבות. ד. מטרת האמירה המעליבה - אם מטרת ההתבטאות היא ביקורת לגיטימית או שכל מטרתה לפגוע, כגון: גידופים. ה. אמיתות האמירה לכאורה - ככל שמדובר בשאלה עובדתית שיש לה רלוונטיות לתפקודו של עובד הציבור, תהווה אמיתות האמירה לכאורה נסיבה לקולה, על משקל הגנת "אמת דיברתי" לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 .יחד עם זאת, טענה זו אינה מהווה הגנה מפני אחריות פלילית או משמעתית. ג . תחולה 8. פרסום מדיניות זו נועד להבהיר את הקווים המנחים למדיניות הוועדה בכל הנוגע להתבטאויות בלתי ראויות מצד עורכי דין, אך אין בו כדי לחדש או לשנות מהמצב המשפטי הקיים ערב פרסומו, ותחולתו הנה כלפי כל הליך בירור משמעתי תלוי ועומד.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjU4ODMxMQ==